המפגש של הפשפש עם האדם נעשה כאשר הפשפש מגיח ממקום המסתור שלו, ו"נוחת" על גופו של האדם למטרות תזונה בלבד, כדי למצוץ את דמו. סימנים לכך שבית "נגוע" בפשפש המיטה הם עקיצות של אחד או יותר מדיירי הבית (לעיתים העקיצות מופיעות בכל חלקי הגוף) או כתמי דם על המיטה, שהם העקבות שמותיר אחריו הפשפש רגע לפני שהוא עף לחפש מקור תזונה אחר.
הפשפש, יש להדגיש, שונה מהפרעוש, על אף כי רבים עדיין מבלבלים ביניהם. הפרעוש חי על גופם של בעלי החיים, ואילו הפשפש חי בקרבת בני האדם ומגיע אל מיטותיהם בלילה, בידיעה שבזמן שהאדם ישן הוא יוכל "לבצע את זממו" ולעקוץ אותנו מתוך שנתנו ללא הפרעה. לפני שהוא פוצח במלאכה ומתחיל למצוץ דם, מזריק הפשפש מעין "סם הרדמה", המאלחש את האזור אותו הוא מתכנן לעקוץ, כך שהנעקץ לא יכול לחוש מאומה.
פשפש המיטה מגיע אלינו בדרך כלל לאחר שישנו במיטה שאינה המיטה הביתית שלנו, ושלא "טופלה" כהלכה נגד פשפשים. מאחר שרובנו לא יכולים להימנע לחלוטין מלינה מחוץ לבית, מניעה מראש של מכת פשפשים היא בלתי אפשרית. למרות זאת, ניתן לטפל בבית הנגוע בפשפשים באמצעות חומרי הדברה, ולהבטיח שקט נפשי מפשפשים לכמה חודשים.
